בין חצות וחצי לשתיים | דפנה דרוקר

בֵּין חֲצוֹת וָחֵצִי לִשְׁתַּיִם

גַּם הַמַּלְאָכִים הַשּׁוֹמְרִים הָלְכוּ לִישֹׁן

וְאַתְּ נֵעוֹרָה.

מָה לָךְ יַלְדָּה? שׁוֹאֵל הַיָּרֵחַ הַיָּגֵעַ

וּמַמְשִׁיךְ לְהָפִיץ אֶת אוֹרוֹ הַלָּבָן אֵי שָׁם

מֵאֲחוֹרֵי הַבִּנְיָנִים הַגְּבוֹהִים.

(בְּלֵב תֵּל אָבִיב לֹא רוֹאִים יָרֵחַ בַּחַלּוֹן

וְגַם לֹא שׁוֹמְעִים צִרְצָרִים.)

אַתְּ עֲיֵפָה

אֲבָל לֹא נִרְדֶּמֶת.

אוּלַי נִשְׁמָתֵךְ בַּלַּיְלָה יוֹצֵאת לְבַקֵּר בַּמִּנְהָרוֹת.

גַּם שָׁם לֹא יְשֵׁנִים.

"בְּרוּכָה הַבָּאָה לַמּוֹעֲדוֹן. כֻּלָּם כָּכָה"

מִצְטַחֶקֶת הַדּוֹקְטוֹר וְרוֹשֶׁמֶת לִי כַּדּוּר

שֶׁאָמוּר לַעֲזֹר.

לֹא עוֹזֵר.

וְאִם אֲרַדֵּם

מָתַי אֶכְתֹּב שִׁירִים.

בֵּין חֲצוֹת וָחֵצִי לִשְׁתַּיִם

זֶה הַזְּמַן לִמְשׁוֹרְרִים.

7.2.2024 תל אביב