מן השאוֹל | דפנה דרוקר

בימים אלו של מלחמה נכתב השיר הזה, ואני, כדיירת ארעית בתל אביב על מצוקת החנייה שלה, מתגעגעת אל ביתי שבעירי קריית שמונה המפונה. כך בשירי חניון תת קרקעי הופך לשאול תחתיות ואני מדמיינת כיצד הרכב הלבן שלי מצמיח כנפיים לבנות ועף משם הישר אל הצפון הרחוק, אל הבית הנטוש והנכסף.

AI illustration by Tomasio Rubinshtein, www.philosocom.com

הָרֶכֶב הַלָּבָן שֶׁלִּי מְקַפֵּל את כְנָפָיו,

מוּבָל עַל-יָדךָ בִּמְדֻיָּק אֶל הָרִצְפָּה שֶׁתּוֹרִיד

אוֹתוֹ, שְׁאוֹלָה. אֶל הַחַנְיוֹן הַתַּת-קַרְקָעִי

לִתְנוּמָה מְמֻשֶּׁכֶת, עַד שאֶלְחַץ עַל כַּפְתּוֹר,

עד שתַעֲלֶה מִן הַשְּׁאוֹל, וְשׁוּב

תִּפְרֹשׂ את מַרְאוֹתֶיךָ, וְתָשׁוּב.

תָשׁוּב צָחוֹר כַּעֲנָנָת עִבְרִית צָחָה,

אֵלַי תָשׁוּב. נַפְשִׁי רַעֲנָנָה, שְׂמֵחָה,

לְלֹא מַכָּה, ללא שְׂרִיטָה,

הַשַּׁעַר יִסָּגֵר, הָרַמְפָּה שוב תֵּרֵד

אל שְׁאוֹל התַּחְתִּיּוֹת.

נַפְשִׁי שֶׁשָּׁבָה אֶל גּוּפִי תִּפְרֹשׂ

את צֶמֶד מַרְאוֹתֶיהָ, תַפְלִיג צָפוֹנָה,

צָפוֹנָה עַד הַסּוֹף, אֶל סִמְטַת הַמָּצוֹק

הַנִּכְסֶפֶת כְּחוֹף בֵּיתֵנוּ הַמְּצַפֶּה,

הַנִּכְסֶפֶת כיְצוּעֵנוּ הַמָּתוֹק.

4.12.2023 בהשראת נורית זרחי

עריכה: יחזקאל רחמים