במסגרת עבודתי אני מסתובבת בקריית שמונה ובקיבוצים סביבה. לעיתים משהו לוכד את עיני, כמו התמרורים שבתמונה, וקורה שמתמונה כזו נולד גם שיר. זה מה שעלה לי, הבוקר בקיבוץ עמיר.
השיר "אין דרך למצוקה" הוא שיר על מצוקה ותחושת בדידות. על התחושה שאני תקועה במצב נורא, ואין לי לאן לפנות. אני מרגישה כמו הילדה שהייתי, שחוצה כביש סואן, שצריכה להיות זהירה, כדי לא להידרס. אני מרגישה כבדה, עם כל הזיכרונות החלודים, כמו השלטים. מרגישה כאילו אין לי מוצא.
בשיר אני מבקשת שמישהו יקשיב לי, ויבין אותי. מבקשת דרך מוצא מהמצוקה.
השיר הוא תזכורת לכך שכולנו עוברים זמנים קשים. לפעמים אנחנו מרגישים בודדים ואבודים. אבל חשוב לזכור שאנחנו לא לבד. יש אנשים שדואגים לנו ורוצים לעזור לנו. יש אנשים שיכולים לעזור למצוא את הדרך החוצה מהמצוקה.
***************************
אֵין מוֹצָא לַמּוּעָקָה
זְהִירוּת, יְלָדִים חוֹצִים
לֹא לִדְרֹס
וְאֵין הֵיכָן לִהְיוֹת
עִם הַמִּטְעָן הַכָּבֵד,
הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁהֶחֱלִידוּ
עִם הַזְּמַן
אֵין לְמִי לִפְנוֹת
וּלְאָן?
10.8.23
Comments