היום היה זה יום חם. תרתי משמע.
פעמיים נאלצנו לרוץ אל המרחב המוגן כשבאוזניים מייללות הסירנות. ואז הבומים המרעידים את זגוגיות החלונות ואת הלב.
והיה גם המשלוח מחמם הלב מאנשי השכונה. קופסאות אוכל מוכן, ירקות, מצרכים ופינוקים, שוקו וקרמבו ואפילו מפת השולחן הלבנה לשבת וכמה זוגות גרביים. והעוגה הטעימה תוצרת בית עליה מדבקה בכתב יד "שבת שלום ממשפחת בירנבאום".
אנשים ממש יושבים וחושבים איך לעזור ולשמח אותנו, הפליטים מהצפון ומהדרום.
אבל גם סמוך מאוד לכאן לעיר המקלט שלנו מגיעה המלחמה. פגיעה ישירה בבניין בתל אביב. שוב קומות הרוסות, שוב פצועים.
ותאילנדי מסכן מחווה חקלאית ליד ראשון חטף בגופו את רסיסי השנאה והרשע.
אני לא יודעת מה יהיה איתי. איתנו.
"ובכן מה? עוד שבוע, עוד חודש עוד שנה..."
מנסה להזכיר לעצמי שיש לי בית אמיתי ושהוא מחכה לי שם בקצה הצפוני של המפה.
שיגיעו כבר ימים של שקט ושנוכל לחזור לפינה הקטנה והחמה שלנו בעולם...
היה זה יום חם.
ועכשיו
יורד הגשם.
28.10.2023
Comments