כמה מוזר לי להיות כאן, בדירה זרה בירושלים, רחוקה כל כך מהבית, מכל מי שיקר לי, מכל מה שמוכר לי. אבל יודעת שזה עדיף כך ושזה זמני. מנסה לשמח את עצמי בדברים הקטנים, כוס תה עם עוגיות, סלט ירקות, מקלחת מרעננת, החתולה שלי שאיתי שמתלטפת ומגרגרת. שפר עלי גורלי שידידה הזמינה אותי ופתחה למעני את ביתה ואת ליבה.
אמש התחברתי למפגש ספרותי בזום של רן יגיל, המו"ל שלי, על שירת נתן יונתן. עד כמה שיכולתי להתרכז, היה מעניין.
נרדמתי מוקדם, עייפה מכל הנסיעות וההתארגנות עם כל הציוד שהבאתי.
הבוקר קמתי רעננה, ועשיתי שיחות טלפון עם המשתקמים היקרים שלי, לשמוע מה שלומם ואיך הם מתמודדים עם המציאות המורכבת הזו, חלקם נשארים בבית, חלקם כמוני, רחוקים. איך הם נלחמים בדיכאון שמציף את כולנו. מלחמה מבחוץ ומלחמה מבפנים.
מייחלת לשובה של השגרה המבורכת. ושהסיוט הזה יגמר ונתעורר בבית לבוקר חדש.
16.10.2023
Comments